כלב ריאקטיבי- מה זה? ואיך אפשר לחיות עם זה?

אז מה זה כלב ריאקטיבי ואיך אפשר לחיות עם זה?

הרבה מדברים על המושג הזה ״כלב ריאקטיבי״
ונדמה שזו מילה שכבר כל כך שגורה במי שחי
עם כלבים רגישים שלא בטוח שכל מי שיש לו כלב
ריאקטיבי יודע בכלל שהכלב שלו ריאקטיבי וממה
זה נובע.

אז בואו נתחיל מההתחלה..

כלב ריאקטיבי זה בעצם כלב תגובתי לגירוי בסביבה
בצורה לא פרופרציונלית ביחס לסיטואציה.

דוגמא למה שאנחנו רואים הרבה ברחוב: כלב שמתפרץ
בנביחות וקפיצות על הרצועה לכיוון כלב אחר על רצועה
או משוחרר. זה יכול להיות גם מול אדם עובר אורח ברחוב
או כל גירוי שקיים בסביבה. 

כמובן שיש גם ריאקטיביות בתוך הבית, כלב שריאקטיבי
לאורחים שנכנסים אליו הביתה.

אז אם הכלב שלך מתפרץ על כלבים/אנשים/דברים על גלגלים/
חתולים/ילדים, הוא כלב ריאקטיבי.

חשוב להדגיש, הוא לא עושה את זה כי הוא ״רע״ או
כי הוא עושה לך ״דווקא״ או כי הוא ״לא מחונך״, כלבים
ריאקטיביים מגיבים לגירויים בטיול לרוב כי הם נלחצים
מהגירוי, חוששים ממנו או שמבחינתם הגירוי הזה
מנבא חוויה לא נעימה והם רוצים להרחיק אותו.

אז ממה זה יכול לנבוע? למה שכלב פתאום יתחיל
להתפרץ על כלבים או אנשים ועוד בטיול?

ראשית, יש גנטיקה שמשחקת תפקיד גדול פה ויש
כלבים שפשוט לא מעוניינים לשחק או להיפגש עם כלבים
אחרים ברחוב, פשוט כי זה מי שהם, כמו שיש אנשים שהם
יותר סוליסטיים ולא מעוניינים בחברת אנשים אחרים.
לגנטיקה נשייך גם מקרים של חששנות, חששנות מכלבים/מאנשים
מגיל אפס, זה יכול לנבוע מרמות סטרס גבוהות אפילו של הכלבה
שהמליטה אותם.

סיבה נוספת ונפוצה מאוד זו התנהלות רצועה לקויה:
המון מתח על צוואר הכלב, רצועה קצרה ומתוחה, לא מאפשרת
לכלב לרחרח, להרגיש יכולת תנועה במרחב. נכון יש כלבים
שאם הם כבר מתפרצים אז זה מה שאנחנו עושים על אוטומט,
אבל יש כן איך לשנות את המצב הזה (בעבודה רגשית והתנהגותית) .
ככל שיש יותר מתח על הצוואר או הגוף של הכלב, כך הוא צובר יותר
מתח ולחץ, הלחץ הזה יוצא או בטיול או שייצא בבית בצורה אחרת
וכדאי ללמוד לעומק מה קורה שכלב צובר מתחים ואיך זה נקרא. 

הרבה פעמים בעלי כלבים מותחים את הרצועה, מקצרים, מושכים בחוזקה
מול גירויים, עם או בלי ששמים לב לכך. כלב רגיש יבין מכך שהאי
נוחות או כאב שהוא חש בצוואר קשור לגירוי שהתקרב אליו. בפעם
הבאה שהוא ייראה את הגירוי הוא ינסה להחמיר את סימני ההרחקה שלו
(שזה מתבטא בהתפרצות יותר חזקה וקושי גדול יותר בהתאוששות שאחריה)
ובכך הריאקטיביות שלו תתעצם.

חשוב להבין, ההתפרצות של הכלב על הגירוי, זה מבחינתו ברירת המחדל,
זה הכי טוב שהוא יודע כי הוא לא למד מה כן משתלם לו יותר לעשות.
דבר נוסף שחשוב להבין פה: יש הרבה מאוד כלבים רגישים יותר או פחות,
שפשוט לא יודעים שיש להם את האופציה להתרחק. הם מטיילים על רצועה
קצרה יחסית שלא מאפשרת להם בכלל ללמוד שהם יכולים להתרחק אם
אנחנו לא לימדנו אותם שאפשר להתרחק.

הכלב שלנו לא צריך לפגוש כלכלב  מכל כך קרוב ברחוב בדיוק כמו שאנחנו
לא עושים את עם אנשים אחרים, וכשאנחנו כן נתקלים באנשים מאוד מקרוב,
זה מצב שלא נעים לנו. הציפייה הזאת של בני האדם שכלבים חייבים
להגיד שלום לכלבים אחרים, היא מוטעית וכל כך מושרשת עמוק
בתרבות שלנו שקשה לנו להיפטר מזה…

אם תחשבו על זה רגע לעומק, זה בעיקר נוחות שלנו.

(לפני שאתם רצים להגיב לזה, תעצרו שניה ותחשבו לעומק מה הסיבה
האמיתית שהכלב שלכם צריך להיות נחמד לכל כלב ברחוב במפגש
או מרחק קרוב מידי).

אז בסוף, איך פותרים את זה?

קודם כל לומדים לעומק תקשורת כלבית, מבינים יותר טוב
מתי הכלב נמצא בקושי ומשנים לתפיסה שאנחנו המבוגר האחראי
שבא לעזור לו. אז שלב ראשון יהיה עזרה והימנעות כדי להפחית
ממנו סטרס בטיול.

רק אחרי שחיזקנו את המוטיבציה של הכלב אלינו (עם משהו ממש
טעים למשל) וחיזקנו את התקשורת איתו, אפשר להמשיך ללמידה
של מיומנויות שונות של הסחה וללמד אותו התנהגות חלופית.

הכלבה שלי תוקפנית לאנשים ובעבר גם לכלבים. היום, שהיא רואה
בטיול משהו שמלחיץ אותה, היא או נעצרת, נצמדת אלי ומחכה איתי
שהגירוי יעבור, או מראש הולכת הצידה כדי להתרחק.
התהליך עבודה איתה היה ארוך כי רמות החרדה שלה
היו בשמיים ולא היה עם מי לדבר בתחילת הדרך. 

אבל היום? כל רגע בתהליך השתלם לי להגיע לאן
שהיגענו *ושום דבר לא נעשה בכפייה או בענישה*

ליצירת קשר עם אלה: